היסטוריה של הצילום

1.ניספור נייפס  היה:   נחשב לאדם הראשון שהצליח לקבע את הדימוי שנוצר בגב הקמרה אובסקורה . היה בן למשפחת אצולה מיוחסת, נולד בעיר שאלון-סור-סון   שבחבל בורגונדי.   - ניספור נייפס היה חשוב להיסטוריה של הצילום משום שההיסטוריה  של המצאת הצילום היא סבוכה ומסוכסכת, ולטכניקה זו אבות רבים. עם זאת, מקובל לראות את ניספור נייפס כממציא הראשון שהצליח ללכוד ולקבע את הדימוי שנוצר בגב הקמרה   אובסקורה  בסביבות  1826  או  1827 . היכולת לקלוט דימוי בקמרה אובסקורה על גבי משטח רגיש לאור הייתה מוכרת עוד לפניו, אולם רק כעת נמצאה דרך לקבע את הדימוי, כדי שלא ימשיך להשחיר בעת הוצאתו מן המצלמה אל האור. המקור למידע . 2.לואי דאגר הוא אמן צרפתי ממציא הדאגרוטיפ  והדיורמה   ומאבות הצילום . נולד בקורמיי-אן-פריזי  עיר קטנה במחוז  סן אה אואז   מדרום מערב לפ ריז . הטכניקה שפיתח לואי דאגר היא:טאגרוטייפ היא מצלמה שפיתח לואי דאגר ועובדת לפי העקרון של הקמרה אובסקורה שעובדת כך: קופסה או חדר חשוך עם נקב שדרכו חודר קרן אור שמייצרת דימוי ...

קומפוזיציה:  קומפוזיציה היא אמצעי מבע  דומיננטי בכל תחומי האמנות החזותיים, במוזיקה בקולנוע ובאומנויות הבמה.   בחירת הקומפוזיציה ממקם היוצר את האובייקטים ביצירה על מנת לכוון את האדם שנחשף ליצירה לנושאים מרכזיים ביצירה. למשל, אובייקטים היוצרים קווים ישרים, אלכסוניים או גליים יכולים לשמש על מנת להוביל את העין למוקדים מרכזיים בציור ובצי לום . הסברים: סימטרי:  שיוצרים אווירה רגועה, ניוחה, סטטית ותחושת ביטחון. אחד ההסברים למקור התחושה הוא שאיזון סימטרי מזכיר לנו את סימטריית הראי של גופנו. א-סימטרי:  על ידי קווי אורך ורוחב כמו רשת של שתי וערב,המקנה תחושת איזון ויציבות בפריים ותחושה דינמית יותר למשל חתך הזהב שיוצר איזון באופן א-סימטרי. חתך הזהב: מונח הקשור ליחסים בין חלקים במבנה כלשהו. חתך הזהב מתגלה לעיתים תכופות בעולם הטבע, והוא נמצא בפרחיהם של צמחים רבים. חוק השלישים: חוק השלישים הוא הפשטה של "חתך הזהב" על פי חוק השלישים מחלקים את הפריים לתשעה חלקים שווים, כלומר מחלקים את התמונה לשלושה קווים אנכיים ושלושה קווים מאוזנים באופן שווה. אם ממקמים את הנושא על...

ג'וליה מרגרט קמרון  הייתה  צלמת בריטית , הצלמת המפורסמת ביותר בתקופה הוויקטוריאנית  , ומן הצלמים המשפיעים ביותר בהיסטוריה של הצילום. קמרון זכתה להכרה בעיקר בזכות הפורטרטים   שיצרה, שצולמו בסגנון ייחודי, חדשני ונועז לתקופתה. היא צילמה דיוקנאות רבים של אנשי שם במעגלי התרבות הגבוהה באנגליה, אך הקדישה חלק ניכר מיצירתה לדיוקנאות של נשים מסביבתה הקרובה. קריירית הצילום    של קמרון הייתה קצרה ונפרשה על פני אחת עשרה השנים האחרונות לחייה. היא לא צילמה כלל עד גיל 48, אז קיבלה במתנה את מצלמתה הראשונה מביתה. העיסוק, שהחל כתחביב, התפתח, ובמהלך השנים המעטות יצרה קמרון גוף עבודה שהשפעתו על ההיסטוריה של הצילום   הייתה גדולה. גם כיום ניתן למצוא התייחסות לפורטרטים הרכים והחלומיים שצילמה. ביתה, ה דימבולה לוז' , ה ב-1836, 33 שנים לפני תחילת קריירת הצילום שלה, פגשה ג'ולייה מרגרט קמרון את המדען וה אסטרונום ג'ון הרשל ואת אשתו ליידי מרגרט, ב כף התקווה הטובה , בעת שערך שם תצפיות. הם התיידדו והחלו בחלופת מכתבים. הרשל היה מהראשונים להתוודע להמצאת הצילום בשנת 1839 , דרך ...